<h1>תשובות לרבינו נטרונאי גאון</h1>
<h2>דף ד.</h2>
משומד לעריות כשר לעדות. משומד להכעיס פסול לעדות. משומד אוכל נבלות לתיאבון כשר לעדות. בדק ישר' סכינו ונתן לו מותר לאכול משחיטתו.
<h2>דף ח:</h2>
והשוחט בסכין של גוי בעי קילוף בגוש עפר. והשוחט כמה בהמות שחט ראשונה ומקנח את הסכין אפילו בעור בהמה או בבליתא ואחר כך ישחוט אחרת וכן לשלישית וכן כולם אפי' עד מאה. דילמא מיתרא בחדא מנייהו טריפה וכי קא שחיט לאחריתי ובית השחיטה מקום רותח ואגב רותחיה מבלע ליה מדמיה טריפה דשחיט קמא ומשום הכי בעי קינוח בין כל שחיטה ושחיטה.
<h2>דף יח:</h2>
דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור אי אתה רשאי לנהוג היתר בפניהם. אצל אחינו ישר' כמותכם בעלי תורה וחכמה לא אמרינן כן.
<h2>דף סה.</h2>
וחגבים שישמעאלים מביאים בין חי בין מבושל אסור. ואם בישל ישראל חגבים ונמצא בתוכם בין שרץ בין דבר טמא אם יש בחגבים אלף כנגדו מותר ואם לאו אסור.
<h2>דף עד:</h2>
בן פקועא שוה הוא לשאר בהמות לאחר שהפריס על גבי קרקע לחלב ולגיד הנשה.
<h2>דף צא:</h2>
ולא מיבעי ליה לאיניש למבטיל מקדושא דסידרא ומיהא שמיה רבא דאגדתא דמילתי רבתי הוא קמי קודשא בריך הוא. ומאי רבותא דתנו רבן שמעון בן גמליאל משום ר' יהושע הסגן מיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין בו קללה (אלא) [ולא] ירד טל לברכה וכו' אמר רבא בכל יום ויום קללתו מרובה מחבירו דכתיב [דברים כ"ח] בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר א[י]לימא בקר דלמחר מי ידע דהוי אלא דחליף. עלמא אמאי (מקיום) [מקיים] אקדושא דסידרא ואיהא שמיה רבה מברך דאגדתא שנ' [איוב י'] ארץ עיפתה כמו אופל וכו' מאי סדרים קידושא דסידרא. [סוטה מ"ט ע"א] ושאילו מקמיה רב צמח ראש ישיבת גאון יעקב בישיבה היא פום בדיתא יחיד מהו שיאמר קידושא דסידרא או אינו קורא. והשיב כך אם תלמיד חכם יעסוק בשמעתא דגיד הנשה [צ"א ע"ב] כגון ג' שיטות של מלאכי השרת אומרין שירה בכל יום דברי קדושות של הקב"ה. אם אינו תלמיד חכם יעסוק במקרא פסוקים שיש בהם מקרא כגון [ישעיה ו'] שרפים עומדים ממעל לו ומאי טעמא של חכם שאמרה כך כלומר תפילה זו וסדר הנביאים ראשונים תיקנום וזקינים הקדמונים תיקנום לומרה בקהל ויחיד לא ישיג גבול הקהל לפי שכל דבר שבקדושה אינו פחות מעשרה הילכך יאמר מקרא או משנה שפירשנו ונמצאת אתה אומר ממילא. ויש חכמים אומרים כיון שהן מקריות אומרן ומה בכך הילכך נהגו יחיד שאומר קדושה דסידרא שוהא וקורא הפסוקים כטעמן כדרך שהתינוק קורא לפני רבו.
<h2>דף צג.</h2>
גוי שנטל חלב שעל הכרס ושעל הכליות והוציא ממנו גיד הנשה וצולהו. מהו לאוכלו מותר. אך צריך לנקותו מלבשלו ושפיר דמי ויש אומרים הא דאמור רבנן [צ"ו ע"ב] גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול ממנו אפילו מריש אזניה. אפילו כגון האי. והא דאמור רבנן [צ"א ע"א] שומנו מותר וישראל קדושים נהגו בו איסר בין לצלותו בין לבשלו. בעונאמי לנקויי ולבשלו. ואי לא הלכתא מאי. כך ראינו שאע"פ שניטל חלב שעל גבי הכרס ושעל הכליות וגיד הנשה אע"פ שצלאו אסור לאכול אפילו מריש אזניה. מה טעם מפני שנשתייר בו כמה ביתי חלב ואמרו חכמים [צ"ג ע"א] ריש מעיה באמתא בעיא גרירא וזהו חלב שעל גבי הדקין. אמר אביי ואיתימא רב יהודה חמשא חוטיה הוו בחיותא כו' עד דאמר רב פפא חמשא קרמי אית בחיותא וכו' שמעתא אם לא נטלו מכל אלו שפירשנו ולא נטלו יפה וצלאן אסור לאכול ממנו אפילו אזניה ומי שאומר שיש לחלק ואין לשנות בין צלייתו בין בשולו ואיסורו שוה כאחד. אבל כל דבר שהוא מחמת דם לבישול אסור לצלות מותר ומניין אנו למדין הא דאמרי חמשא קרמאי אית בחיותא תלתא משום תרבא ותרין משום דמא. הילכך אין לחלק בין צלי למבושל אלא כל דבר שהוא מחמת דם. ובין גיד לשומנו אין לשנות כל עיקר. וכשנהגו ישר' קדושים שמוהו כגיד הנשה לכל דבריו וכן הלכה.
חמשה קרמין יש לבהמה וכולן אסורין קרום של מוח קרום של ביצים קרום שעל הטחול קרום שעל הכליות קרום שעל השקין.
<h2>דף צו:</h2>
אם נטל אדם בשר ובו גיד הנשה אם יש בתבשיל ששים כנגד גיד הנשה מותר. ואם לאו אסור.
בישל בשר והיה בתוך הבשר חלב ואפילו כזית אם נותן טעם בתוך התבשיל אסור. ואם נטלו עד שלא נתן טעם בתבשיל מותר.
גוי שנטל חלב שעל הכרס ושעל הכליות והוציא ממנו גיד הנשה וצולהו. מהו לאוכלו מותר. אך צריך לנקותו מלבשלו ושפיר דמי ויש אומרים הא דאמור רבנן [צ"ו ע"ב] גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול ממנו אפילו מריש אזניה. אפילו כגון האי. והא דאמור רבנן [צ"א ע"א] שומנו מותר וישראל קדושים נהגו בו איסר בין לצלותו בין לבשלו. בעונאמי לנקויי ולבשלו. ואי לא הלכתא מאי. כך ראינו שאע"פ שניטל חלב שעל גבי הכרס ושעל הכליות וגיד הנשה אע"פ שצלאו אסור לאכול אפילו מריש אזניה. מה טעם מפני שנשתייר בו כמה ביתי חלב ואמרו חכמים [צ"ג ע"א] ריש מעיה באמתא בעיא גרירא וזהו חלב שעל גבי הדקין. אמר אביי ואיתימא רב יהודה חמשא חוטיה הוו בחיותא כו' עד דאמר רב פפא חמשא קרמי אית בחיותא וכו' שמעתא אם לא נטלו מכל אלו שפירשנו ולא נטלו יפה וצלאן אסור לאכול ממנו אפילו אזניה ומי שאומר שיש לחלק ואין לשנות בין צלייתו בין בשולו ואיסורו שוה כאחד. אבל כל דבר שהוא מחמת דם לבישול אסור לצלות מותר ומניין אנו למדין הא דאמרי חמשא קרמאי אית בחיותא תלתא משום תרבא ותרין משום דמא. הילכך אין לחלק בין צלי למבושל אלא כל דבר שהוא מחמת דם. ובין גיד לשומנו אין לשנות כל עיקר. וכשנהגו ישר' קדושים שמוהו כגיד הנשה לכל דבריו וכן הלכה.
<h2>דף ק.</h2>
השרצים והנכוש והחגב משערינן אחד מאלף. אבל שרצים משערינן אחד מחמש מאות. ואם המשקה סרוח אפילו יותר מכשעור אסור חביות שיש בו משקין בין יין בין שמן בין כל משקין ונפל לתוכו שקץ או עכבר שעורו אחד מאלף וחביות לה משקין מותרין. פחות מאלף אסורין. והחביות והמשקין. ואם בקש לטהר את הכלים מכניסן לכבשן עד שיהו כבתחילה. ואם נפל שרץ בשמן מותר להדליק ממנו בבית הכנסת.
וחגבים שישמעאלים מביאים בין חי בין מבושל אסור. ואם בישל ישראל חגבים ונמצא בתוכם בין שרץ בין דבר טמא אם יש בחגבים אלף כנגדו מותר ואם לאו אסור.
<h2>דף קה:</h2>
תוב שאילו קמיה הוא דאמ' מור מים אמצעיים רשות ואמ' רב נחמן לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל דבשר לתבשיל דחלב מותר. [נ"א. תוב שאילו מן קמיה וכו' אלא בין תבשיל לתבשיל, באיזה תבשיל, ואמר בין תבשיל בשר לתבשיל גבינה].
<h2>דף קז:</h2>
בשר (מי) [חי] שנגע בו חלב מותר ואם מב[ו]של והוא צונן מותר. ואם רותח אסור.
<h2>דף קיא.</h2>
וכבד שנשלק עם הבשר או עם כל דבר שהוא הכבד מותר לאכול והבשר אסור. ואם נשלקה לעצמה מותר לבשל עם אחרים ובלבד שלא ישלוק בכלי חרס. ואם חתכה חתיכות קטנות ומלחה במלח כדי שיצא הדם מותרת.
תוב שאילו קמיה כחל שקרעו מהו לבשלו עם הבשר ואמ' אסור. אבל לחודיה שפיר דמי.
<h2>דף קיא:</h2>
אמ' שמואל חמשה דברים אסרו חכמים (הכין) [סכין] וקערה ומיצוי וסולת ודגים ועופות. סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח לפי שהיא פולטת את הדם. [קי"ב ע"א] ככר שחתך עליה בשר אסור באכילה כמ' דא' בזמן שניראית הדם אבל ניראים כמים אדומים מותר באכילה. מיצוי סולת שמנית הבשר אסור באכילה. בד"א בזמן שלא המתין עד שיפסקו המים אדומים. אבל אם המתינו לה מותר באכילה. [ע"ב] דגים ועופות שנמלחו זה עם זה אסור באכילה. בד"א. בזמן שעופות מלמעלה ודגים למטה. אבל אם היו הדגים מלמעלה ועופות מלמטה מותרין.
<h2>דף קיג.</h2>
אמר ר' חייא אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה. אמר רב מולח ומדיח. אמר רב הונא בשר שחוטה ובשר טריפה שנמלחו זה עם זה אסור באכילה במ"ד אמורים בזמן ששחוטה למטה וטרפה מלמעלה. אבל טריפה מלמטה ושחוטה למעלה מותרת. ואמר רבא גוי שהביא בשר טריפה בשפוד וישראל הביא שפוד מלא בשר והניחו שפודיהן בתנור אחד אסור באכילה מפני שמפעפע הטמא והטהור בולע... דג טהור ודג טמא שנמלחו זה עם זה אסור באכילה. כיצד דג טהור טפל וטמא מליח אסור (מפני) מפני שטמא פולט וטהור בולע. אבל דג טהור מליח (וטהור) [וטמא] תפל מותר.
<h2>דף קטז:</h2>
אשת נוכרית מותרת לעשות את החלב ואת חמאתו. וגוי אסור לצלות בשר או דגים ושכר גוי מותר. אין מעמידין בקיבת נבילה ובקיבת שחיטת נכרי...
<h2>דף קכב.</h2>
וכל עור בהמה טמאה מעובד מותר לסנדלין.
